מרד בר כוכבא

מרד בר כוכבא

בעמוד זה תוכלו למצוא מידע תמציתי לגבי מרד בר כוכבא, הסיבות לפריצתו ושלביו השונים, כחלק מסיור באזור חרבת עתרי ושפלת יהודה

מרד בר כוכבא (132-135 לספירה)

הסיבות לפרוץ המרד:

  1. אדריאנוס קיסר שולט בארץ וגוזר גזירות נגד מילה, שבת, לימוד תורה, והופך את ירושלים לעיר אלילית בשם ״איליה קפיטולינה״.
  2. ציפייה לבניין בית המקדש מחדש – לקראת שנת ה-70 לחורבן בית המקדש השני. כמו ששיבת ציון התקיימה 70 שנה בדיוק אחרי חורבן בית ראשון – מצפים שעכשיו ינצחו את הרומאים ויבנו את הבית השלישי.

המרד עצמו:

בר כוכבא (או בר כוסבא, או בר כוזיבא) הוא המנהיג הצבאי של המרד, ור׳ עקיבא משמש ככל הנראה כמנהיג הרוחני שלו. לא כולם מסכימים עם המרד. ר׳ עקיבא קורא לבר כוכבא 'משיח', אך מולו טוענים אחרים כי הוא אינו.

״תני ר׳ שמעון בן יוחאי – רבי עקיבא היה דורש (במדבר כ״ד) ״דרך כוכב מיעקב״ – דרך כוזבא מיעקב. רבי עקיבא כאשר היה רואה את בר כוכבא היה אומר – זה הוא מלך המשיח. אמר לו רבי יוחנן בן תורתא – עקיבא, יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא בא (ירושלמי תענית כ״ד א׳, מתורגם).

בר כוכבא מגייס את לוחמיו במבחני אומץ שונים – בהתחלה בכריתת אצבע, עד שמעירים לו חכמי ישראל על הטלת מומים בבני ישראל, ואז הלוחמים עוברים למבחן של כריתת עץ ארז תוך רכיבה על סוס.

פיתוח מערכות המסתור:

לוחמי בר כוכבא מתכוננים בקפידה למרד ויוצרים מערכת שלמה של מערכות מסתור ב״ארץ אלפי המערות״. בשטח קיימות לא מעט מערות: מקצתן טבעיות, ורובן חצובות בידי בני אדם שהשתמשו בהן לשם אחסון, לקולומבריום (שיש וויכוח למה שימש – כיום רווחת הדעה כי זה היה לגידול יונים לקורבן), ומערות שנוצרו כתוצאה מחציבת אבן לבנייה. הלוחמים (וגם ״אזרחים״ שנטלו חלק במשימה) מקשרים בין המערות הללו, ויוצרים גם מחילות ללא מוצא. המערות מסובכות ומי שלא מכיר אותן יכול שלא לצאת מהן בחיים. לוחמי בר כוכבא לוחמים ״קל״ ולעומתם הלוחם הרומאי מאוד מסורבל – שריון, מגן, חנית וכו׳.

מהלך המרד:

בתחילתו היהודים הצליחו ב-״מגרש הביתי״ שלהם – המערות, והנציב הרומאי טיניוס רופוס, שספג אבידות רבות, נאלץ לסגת. נוצרה עצמאות ביהודה, שבר-כוכבא היה נשיאה. הוטבעו מטבעות עם ציון ״שנה אחת למרד", "שנה 2 למרד״ וכו׳. על המטבעות היה כתוב: ״לגאולת ירושלים״, מה שמצביע על מטרת המרד. לאחר מכן, הרומאים מצאו את פתחי המערות, והיו מבעירים ענפי דקל כדי לגרום ליהודים לברוח, וכך ידם הייתה על העליונה.

תוצאות המרד:

היהודים, שהתגלו במערות, וניצלו ברחו לביתר, עד שנלכדה ונחרשה בתשעה באב. גופות המורדים נתלו כגדר מסביב לעיר, עד שב-ט״ו באב (שלוש שנים אח״כ) הובאו לקבורה. על הנס שהצליחו להביא את הגופות לקבורה, ואף לא סרחו, תוקנה ברכה בברכת המזון – ״הטוב והמיטיב״. יהודים לא הורשו לגור באזור ממנו רואים את ירושלים, ואיסור זה היווה מסמר אחרון בארון הקבורה, ותחילת הגלות הממשית.

נקודות לדיון שעולות מתוך האתר והסיפור:

למה הרומאים גזרו דווקא על דברים אלו: שבת, מילה, הסמכת רבנים? מה יש בהם ש-'מפחיד' אותם? יש שיטענו נגד המילה מהצד האסתטי ו״פגימת הגוף״, אך מה עם השאר? נראה שיש כאן מכנה משותף של המשכיות- דברים שגורמים לעם היהודי להישאר מובדל ומיוחד. מה אני עושה למען ההמשכיות של העם שלי?  מהם הדברים שמייחדים כיום את העם היהודי?

״רק בגלל הרוח״ – על מה נלחמים? על הביטחון הפיזי? הרי הרומאים לא יצאו נגדם למלחמה. להפך, כנראה שהיה די נוח לחיות בממלכה הרומית, אם רק היית מקבל את החוקים שלהם. כלומר, המלחמה נבעה מתוך הפגיעה ברוח. על מה אני הייתי נלחם? מה מספיק חשוב לי בצד הרוחני, בכדי שלא אכנע בפני גזירות? האם בכלל נכון / מותר להלחם על דברים כאלה? מה עם ״קידוש החיים״? האם לא עדיף לקיים את הגזירות האלה ולהישאר בחיים? האם כיום יש 'רוח' של עם?

נבנה מיתוס רציני סביב דמותו של בר כוכבא. הציונות ששבה לכאן בנתה סביבו שירים ״הוא היה גיבור, הוא קרא לדרור״. האם זה מוצדק? הרי נראה על פניו שהם הפסידו, ואולי אם לא היו מורדים, עוד היו חיים בא״י ולא מוגלים לגמרי. מצד שני, המרידה הזו הרעישה את הרומאים והטרידה אותם לא מעט. זה ניכר במכתבים מהנציב הרומאי לקיסר, וגם בכוח הצבאי הגדול שהם הביאו. יתרה מכך, תראו אותנו היום: יושבים באתר הזה, זוחלים במערות של בר כוכבא, מדברים את לשונם של הלוחמים – עברית, ואיפה הרומאים? מסופר על ישראל אלדד (ממנהיגי הלח״י, סופר, מורה, פובליציסט ומתרגם) שבכל בתשעה באב היה מגיע למוזיאון ישראל, עמד מול פסלו המקורי בן האלפיים שנה של אדריאנוס קיסר ואומר לו ״אדריאנוס, אדריאנוס, איפה אתה ואיפה אנחנו…״.

כשיגאל ידין מוצא את איגרות בר-כוכבא הוא מגיש אותן לבן-צבי. ידין הוא הרמטכ״ל השני של צה״ל (אך נחשב הראשון כי דורי לפניו היה רק מספר חודשים), ובן-צבי הוא הנשיא השני. הוא מגיש את האיגרות ואומר ״מנשיא יהודה האחרון לנשיא מדינת ישראל״- מרמטכ״ל לרמטכ״ל.

 המידע לקוח מתוך חוברת ההדרכה של מסע ישראלי.

השארת תגובה