הקרב האחרון

שירם של חיים חפר ומשה וילנסקי, נכתב ב 1947, מובא כאן בשתי גרסאות: הראשונה בביצוע שלמה ארצי וחנן יובל והשנייה בביצוע שושנה דמארי.

רוח אט תנשוב, תנוע הצמרת,
ובחלונך גווע אור הנר,
כחלום נוגה בינינו את עוברת,
וכל איש אותך זוכר.

עם ערב היום, קורא בשמך הנער,
והבן לוחש: אימי, אימי…
האמנם ילבין שיער ראשך מצער,
ובכייך יבקע בדמי…

רוח במשעול יהומה,
עץ בודד ישיר עלעליו,
בדרכים המובילות דרומה –
מחלקה יוצאת לקרב.

עם הנץ כוכב תצא היא אל הליל,
מרחבים חובק מדבר קדמון,
מי ידע, אחות, אם עוד נשוב אלייך…
אולי הקרב הוא אחרון…

ערב עוד יבוא, וסהר בשמיים.
ובחלונך יבקע פתאום האור.
לשולחן נסב, נרים כוסות היין,
וכל איש אותך יזכור.

אל הסף נבוא, נבוא, אחות לפתע
את נשקנו אל הקיר נשעין,
הנופלים, גם הם, אז יעמדו בפתח,
ומצחם בליל ילבין.

רוח במשעול יהומה,

עת יכבה כוכב תשוב היא מן הליל
מרחבים חובק מדבר קדמון.
נא חייכי אחות חזרנו שוב אלייך
מני הקרב האחרון…

זהו השיר בביצוע שושנה דמארי