״בהיותי נער כתבתי על קיר חדרי באותיות קידוש לבנה את המשפט העצוב בתנ״ך:
״כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא״. הרגשתי את כיסופיו ורצונותיו העזים של משה המשתוקק כל כך לגעת בחלומו, להיכנס לארץ המיוחלת, אך נשאר בחוץ.
התרגשתי בכל פעם מחדש לקרוא ולחוש משפט זה וזאת מבלי שהייתי שם.
כשגדלתי, נעמדתי ניצב בפסגתו של נבו והבנתי את החלק העצוב במשפט – אני שזכיתי להיכנס
ולחיות בארץ המיוחלת, האם אני משתוקק ונכסף לארץ בה אני חי כמשה?…״
ארנון צור