״העם היהודי זכאי להיות ולחיות חופשי למענו ובזכותו-הוא. זכותנו לארץ-ישראל נובעת לא מהמנדט הבריטי ולא מהצהרת בלפור, היא קודמת להם. היושב-ראש של הוועדה המלכותית או אחד מחבריו אמר באחת הישיבות, שהמנדט על ארץ-ישראל הוא ה״בייבל״ של הציונות. אני יכול לומר בשם העם היהודי את ההיפך: התנ״ך הוא המנדט שלנו…״
דוד בן גוריון, מתוך דברים בפני ועדת פיל, ה׳ שבט תרצ״ז-1937.
״עם חתימת התנ״ך נפסקה הנבואה, אבל לא הסתלקה השכינה. העם ניתק מעל אדמתו והלך בגולה, וקול אלוהים הוסיף לצלצל באוזניו. וקול אלוהי זה מדבר לאדם בימינו, כאשר דיבר לפני שלושת אלפים שנה. יש סבורים, שהקול בא מן השמים, ויש אומרים שהוא בא מן הלב. חשוב הקול, ולא הוויכוח על מקום בואו. כל אדם מסוגל לשמוע קול זה, לעיתים תכופות או רחוקות, בצלילים בהירים או מעומעמים, אם אוזנו נטויה לדבר האמת״.
דוד בן גוריון