בעמוד זה ניתן לקרוא הסבר קצר על משמעותו ההסטורית של הכותל, הלקוח מתוך הספר 'כל אחד ממקומו- המדריך ליהדות מעשית', שנכתב ע"י יקיר שגב והרב בני לאו.
על פי המסורת, הר הבית, שעליו עמד בית המקדש, קודש על ידי אלוהים בעצמו ונחשב קדוש מעצם מהותו, ואילו הכותל המערבי, שהוא קיר התמך של מתחם הר הבית שבנה הורדוס – איננו קדוש במהותו. הכותל המערבי נתקדש בדמעות, עם השנים, בשל היותו מקום של תפילה וגעגועים של עם ישראל לדורותיו: מאז חורבן בית המקדש השני הפנו היהודים אל הכותל את תפילותיהם, את געגועיהם ואת בקשותיהם ומאווייהם האישיים והלאומיים כאחד. כך הפך הכותל לסמל של עם, של זיכרון, של שייכות לעם היהודי ושל המשכיות.
במסורת היהודית יש איסור על עלייה להר הבית (אם כי נושא זה מצוי במחלוקת כיום) ולכן חשיבותו ההלכתית של הכותל נובעת הן מקרבתו אל "מוקד השכינה", אל "קודש הקודשים" בהר הבית, והן ממעמדו ההיסטורי
כמוקד של תפילה לאורך השנים.