עובד לידז'ינסקי, שנולד כבן משק ברחובות, היה לוחם בחטיבת יפתח של הפלמ"ח במלחמת העצמאות. לאחר המלחמה חזר למשק, אך באחד הימים עזב את הבית והתגייס לקורס קצינים והוצב כמפקד בצנחנים.
בדצמבר 1955 באחת מהפשיטות על מערכת העמדות הסוריות לחוף הכינרת (מבצע 'עלי זית') הוביל את מחלקתו בהסתערות על אחד המוצבים. בהיתקלו בגדר אשר לא פוצצה, עבר יחידי בזחילה מתחתיה, הסתער לנוכח אש האויב, הרג מקלען ושני רובאים, ועל ידי כך אפשר למחלקתו לחדור למוצב ולהשלים את כיבושו. על כך הוענק לו צל"ש הרמטכ"ל שהומר מאוחר יותר לעיטור העוז.
ב"מבצע קדש" (נובמבר 1956), בקרב במיצר המיתלה, שימש עובד כמ"פ (מפקד פלוגה) והוביל מחלקה מפלוגתו בהתקפת לילה, על אויב מחופר ומבוצר בכוכים, שמנה פלוגה לפחות. הוא הסתער בראש אנשיו, הטיל רימון לעמדת אויב והרימון נפל בחזרה לעבר המחלקה. עובד הפיל ארצה את החייל הקרוב אליו ונשכב עליו. בהתפוצצות נהרג ועל ידי כך הציל את חיי החייל וחיי יתר החיילים מן המחלקה. על פעולתו זו הוענק לו לאחר מותו צל"ש הרמטכ"ל שהומר גם הוא מאוחר יותר לעיטור העוז.
מוני מרוז, אחד מהלוחמים בפלוגה, מתאר את סיפור גבורתו של עובד במבצע קדש (בעיקר מהפיסקה המתחילה 'עם רדת הערב'):
קיימת איגרת שכתב להוריו כעשר שנים לפני שנפל, כלוחם במלחמת העצמאות ברחבי הנגב, "מתאר אני לעצמי שאת דואגת לי הרבה למרות הרגעותי במכתבי הרבים. אםמנם כך עושה כל אם טובה לגבי בניה הנמצאים אי שם בלי שתהיה לה כל ידיעה מפורשת עליהם, כי הם סוף סוף צבא לוחם, שאינו חברת ביטוח…"
עובד קבור בהר הרצל באזור א חלקה 20 שורה 4 קבר 8.