קינת דוד

קינת דוד

וַיְקֹנֵן דָּוִד, אֶת-הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל-שָׁאוּל, וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ,
וַיֹּאמֶר:

לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת, הִנֵּה, כְתוּבָה עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר.

הַצְּבִי, יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ, חָלָל: אֵיךְ, נָפְלוּ גִבּוֹרִים!

אַל-תַּגִּידוּ בְגַת,
אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן:
פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים,
פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים!

הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם – וּשְׂדֵי תְרוּמֹת:
כִּי שָׁם נִגְעַל, מָגֵן גִּבּוֹרִים, מָגֵן שָׁאוּל, בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן מִדַּם חֲלָלִים, מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים…
קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן – לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר;
וְחֶרֶב שָׁאוּל – לֹא תָשׁוּב רֵיקָם

שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן: הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם, וּבְמוֹתָם – לֹא נִפְרָדוּ;
מִנְּשָׁרִים קַלּוּ, מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ…

בְּנוֹת, יִשְׂרָאֵל ! –אֶל-שָׁאוּל, בְּכֶינָה;
הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי, עִם-עֲדָנִים,
הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב, עַל לְבוּשְׁכֶן.

אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים, בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה! -יְהוֹנָתָן– עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל!

צַר-לִי עָלֶיךָ, אָחִי יְהוֹנָתָן!
נָעַמְתָּ לִּי, מְאֹד;
נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי, מֵאַהֲבַת נָשִׁים!
אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים, וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה.

השארת תגובה