וַיְקֹנֵן דָּוִד, אֶת-הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל-שָׁאוּל, וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ,
וַיֹּאמֶר:
לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת, הִנֵּה, כְתוּבָה עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר.
הַצְּבִי, יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ, חָלָל: אֵיךְ, נָפְלוּ גִבּוֹרִים!
אַל-תַּגִּידוּ בְגַת,
אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן:
פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים,
פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים!
הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם – וּשְׂדֵי תְרוּמֹת:
כִּי שָׁם נִגְעַל, מָגֵן גִּבּוֹרִים, מָגֵן שָׁאוּל, בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן מִדַּם חֲלָלִים, מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים…
קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן – לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר;
וְחֶרֶב שָׁאוּל – לֹא תָשׁוּב רֵיקָם
שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן: הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם, וּבְמוֹתָם – לֹא נִפְרָדוּ;
מִנְּשָׁרִים קַלּוּ, מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ…
בְּנוֹת, יִשְׂרָאֵל ! –אֶל-שָׁאוּל, בְּכֶינָה;
הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי, עִם-עֲדָנִים,
הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב, עַל לְבוּשְׁכֶן.
אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים, בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה! -יְהוֹנָתָן– עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל!
צַר-לִי עָלֶיךָ, אָחִי יְהוֹנָתָן!
נָעַמְתָּ לִּי, מְאֹד;
נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי, מֵאַהֲבַת נָשִׁים!
אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים, וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה.