'העברית היא המלט התרבותי, כשם שהארץ היא המלט החומרי לאומה המתחדשת'
בפוסט זה, נעסוק במקומה של העברית בפועלו של דוד בן גוריון.
כולם יודעים כי הוא שינה את שמו מדוד גרין לדוד בן גוריון וכי העריך את הרצל על שחלם על עם השב לשפת אבותיו, אך לא מכירים את הרבדים בעשייתו הציבורית- אליהם חילחלה העברית.
- אגודת עזרא שבן גוריון היה ממקימיה סימנה לעצמה כמטרה את החייאת השפה העברית. אנחנו מדברים על 1900 כן? עברית כמעט ואינה נשמעת מחוץ לכתלי בית הכנסת או לבתי המדרש. הם דיברו ביניהם בעברית ואף העניקו שיעורי עברית במסגרת הכשרה לצעירים העתידים לעלות לארץ ישראל.
- עוד טרם הקמת המדינה, הוא פנה לועד הלשון העברית בדרישה למצוא שמות עבריים למוסדות המדינה המתהווים ונושאי התפקידים שבהם. כך למשל אין לומר מיניסטר אלא שר, אין לומר בריגדה אלא חטיבה ועוד ועוד. היום שמות אלו מובנים מאליהם, אך בניית התשתיות השלטוניות בישראל הסתמכה עד מאוד על המערכות הבריטיות הקיימות ונדרשה יצירתיות אידאליסטית כדי לשנותה.
- 'בחר לך שם עברי'- בן גוריון דרש ממכהנים במשרות ציבוריות ומבעלי תפקידים במוסדות השלטון השונים (משטרה, צבא, משפט ועוד) להעברת את שם משפחתם. בדיוק כפי שהוא עשה עשורים לפני כן. מדיניות זו המשיכה עוד שנים רבות לאחר מותו, כאשר עולים חדשים רבים אולצו להמיר את שמותיהם הפרטיים ושמות משפחותיהם לכאלו השייכים לשפה העברית וזאת כמובן מתוך החשיבות בשימוש בעברית, והרצון לחבר אותם לחברה הישראלית- דוברת העברית- אליה הגיעו.
- בן גוריון ייסד את ועדת השמות הממשלתית אשר המירה שמות של אתרים וישובים בארץ ישראל משמותיהם המקומים בערבית לשמות בעברית אשר היו לרוב שאובים מההיסטוריה התנכית של חבל הארץ הזה.
- לדבריו של הבלשן, המילונאי, העיתונאי ומומחה הלשון רוביק רוזנטל, בן גוריון טבע מטבעות לשון שהיו בסיס למהלכים מרכזיים בעיצוב מדינת ישראל החדשה כגון: התיישבות, עבודה עברית, צבא העם, ממלכתי, משרד הבטחון, אום שמום, וכמובן 'אנו מכריזים בזאת' 🙂
