המדבר נתפס אצל רובנו כמקום צחיח ועזוב. שהחיים בו מעטים וקשים. וזה לגמרי רחוק מהמציאות!
לא רק שהמדבר שוקק בבעלי חיים (שחוגגים כל הלילה), אלא שהצמחייה שלו עשירה ומגוונת ואפילו- טעימה!!
לכולנו יצא לטעום מלבי עם רוטב מי ורדים, לאכול תפוחי אדמה ברוזמרין וטימין ולשתות תה לבנדר או לואיזה.. כל אלו צמחי מאכל! כך שצמחים יכולים לשמש כחומרי גלם מעולים במטבח שלנו ולשדרג לחלוטין את החוויה הקולינרית בשטח- רק צריך להכיר אותם ואת מאפייניהם.. אז נתחיל? מגוון מתוך האתר צמח השדה:
- הרדופנין הציצית (או בלשון הבדווים המקומיים 'בשע'), מזכיר בטעמו תפוחי אדמה קלויים
- הרדופנין יהודה (שהבדויים קוראים לו גָעָפוּר), כאשר נקלה על האש/מדורה הוא מעט יותר מריר מבן דודו אבל כשמוסיפים אותו למרק הוא נותן טעם עשיר
- חרחבינה מכחילה אמנם לא מאוד נפוצה באזור הנגב, אך למוצאיה מובטחים עלים חרפרפים לסלט המזכירים עלי בייבי
- חוח עקוד הנאכל רק לאחר קילוף קליפת הגבעול הוא מתוק וכול להיות תוספת מצויינת לסלט ירקות או פירות
- גדילן מצוי הוא צמח 'אלפא' וניתן למעשה לאכול את כולו: זרעים, גבעול ופרח. 'פופ-גדילן' (על משקל פופקורן) הוא חטיך מנצח ומלא אנרגיה לכל טיול שהוא
- חלמית קטנת פרחים ומעוג כרתי (חובזה בפי המקומיים) אפשר לאכול טרייים, או לכתוש את פירותיהם ולהופכם למעיין קמח. את העלים להקפיץ על מחבת עם שמן זית ושום
- סרפד הוא צמח שמעורר פחד גדול שכן אם לא מטפלים בו כשורה עליו צורבים ויוצרים מעיין כוויה על העור. אבל כשעושים זאת בזהירות, מקבלים מילוי נהדר למאפים או לביבות ירק המזכיר בטעמו תרד
- שומר פשוט הוא האב הקדמון של השומר שאנחנו מכירים מהסופר. טעמו 'אניסי' ומי שאוהב ליקריץ יעוף עליו
- כרפס ריחני הוא בעצם 'סלרי בר' וניתן להכין איתו כל דבר שהייתם מכינים עם סלרי בבית: מרקים, תבשילים, לביבות ירקות ועוד
יש עוד המון צמחי מאכל, ובכלל לא התחלנו לדבר על צמחי המרפא שגדלים בנגב, אך חדוות הגילוי (והבישול) שלהם היא כולה שלכם!
רוצים ללמוד עוד על תרבות הליקוט בארץ? תתחילו כאן!