ה-2 לדצמבר 2010, היה יום יבש וחם. מסוג הימים שמפתיעים אותך בשלב זה של השנה ושאתה ממש לא רוצה לבלות בהם בחוץ.
מזג האוויר הקיצוני מעלה את הפוטנציאל להתלקחות אש ספונטנית (מגיץ מעופף או בדל סיגריה מכובה), ועל כן הופצו בין כוחות הבטחון ובתקשורת התראות על תשומת לב יתרה והגבלות על הדלקת אש.
יש מי שההתראות הללו לא הרתיעו אותו.
על פי השתלשלות האירועים כפי שסוכמה על ידי עיתון גלובס, בשעות הצהריים המוקדמות של אותו היום, התקבל דיווח בתחנת כיבוי חיפה על מוקד אש סמוך לעוספייה, שנצפה על ידי טייס במטוס קל וזוהה על ידי תושב הכפר. בשעתיים שלקח למטוסי הכיבו להגיע, האש הספיקה להשתלט על חלקות יער נרחבות, וגלשה דרומה לכיוון בית הכלא דמון. מתקן כליאה המכיל כ-300 אסירים (בעיקר שוהים פלסטינים בלתי חוקיים) ועוד למעלה מ-100 אנשי ונשות צוות. כמות מכובדת של אנשים המצויים בסיכון מיידי. הוחלט על פינוי בית הכלא בדחיפות האפשרית. למי מכם שראה את הסרט 'קון אייר' המספר את סיפורו של פינוי בית כלא שהשתבש בכל הדרכים האפשריות, יכול רק לשער את סדר הגודל של מבצע ברמה מורכבת שכזו. היה ברור שיש צורך בתגבור של אנשי צוות למשימה, ואל כלא דמון הוקפצו צוערי קורס סוהרים וצוותי הההדרכה שלהם.
הדרך לכלא דמון יפהיפיה, מתפתלת בין הגבעות המוריקות, צרה וארוכה. אדם נאלץ לנסוע בה לאט. לשאוף את היופי הזה פנימה. יש שקוראים לאזור הזה 'שוויץ הקטנה' או 'טוסקנה הישראלית'.
באותם צהריים ארורים, הייתה הדרך בעוכרי הצוערים. האוטובוס הגדול התקשה לטפס המעלה הכביש המפותל והנסיעה לקחה זמן רב יותר מהמתוכנן. בעוברם את חוות משמר הכרמל, 5 דקות הגעה לדמון, האוטובוס נתקל בחומת אש אימתנית. היה ברור שקדימה כבר לא ניתן להמשיך. העדכון נמסר למפקדים והקצינים של בית הכלא, והאוטובוס החל לסובב פניו אחורה. לחזור כלעומת שבא.
אוטובוס ארוך, דרך צרה שתהום פעורה מתחתיה, לחץ באוויר. אחורה קדימה, רוורס והילוך. להבות האש ממשיכות לבעור בעוצמה, מיתמרות מעלה מעלה. הרוחות היבשות וצמרות העצים הצפופות איפשרו לה לדלג במהירות שיא בין מקטעי הכביש. האוטובוס נלכד בתוך טבעת של אש.
תוצאות האירוע היו מחרידות. 38 צוערי קורס הסוהרים, צוות מלווה ונהג האוטובוס נספו בשריפה הגדולה. חלקם נמצאו חבוקים יחד. שומרים זה על זה עד מותם.
היה זה האסון הגדול ביותר שידע שירות בתי הסוהר עד היום. התדהמה והיגון היו כבדים מנשוא. כל צוער נשא עימו סיפור. הבטחה לעתיד. שליחות עבור החברה כולה. כל אבדה כזו הייתה אובדן של עולם ומלואו. אלו שמות הנספים מהאוטובוס:
- טופז אבן-חן קליין
- מאור גנון
- יקיר סוויסה
- ענבל אמויאל
- כפיר אוחנה
- צגאי סיום
- אושרת פינטו
- חגי ג'ורנו
- ביבאר שאדי
- ערן ויזל
- טאפש עדאל
- איילה יפרח
- ירון ברמי
- שמעון דיי
- דימיטרי גרשטיים
- דימיטרי קוזולוב.
- ולדיסלב רחמימוב
- וואסים אבו-ריש
- אוריאל מלכה
- טניה לנסקי
- קיריל דרמן
- רונן פרץ
- רועי ביטון
- רמי ישראלי
- חנן אוחיון
- מוריץ לוי
- אפרת כהן
- אבירם לוי
- ג'לאל ביסאן
- חגי פנקר
- איאס נג'יב
- איליה לנגמן
- אבי נח
- רפי אלקלאי
- פביולה בוהדנה
- חן כפיר
- נעמנה אוסמה תאופיק ג'ראד
- דוד נבון- נהג האוטובוס
על הנצחת נספי האוטובוס, והנספים הנוספים באסון הכרמל -בפוסט נפרד.
*** התמונה באדיבות דר' אבישי טייכר מתוך פיקיוויקי- מאגר התמונות של ישראל