השיר שנכתב בשנת 1941 ברוסית על ידי ויסאריון מיכאלוביץ' סאיאנוב, הולחן על ידי דמיטרי שוסטקוביץ' ותורגם לעברית על ידי
אהרון אשמן, מיטיב לבטא את רוח התקופה: אלו ימי מלחמת העולם השנייה, החדשות נושאות הדיהן ומבשרות על מדינות ועמים באירופה שלא שפר עליהם גורלם. גם בארץ התחושות קשות..
בשנים 41'-42', לוחמי ההגנה הצטרפו זה מכבר לבריטים במאבקם בכוחות הגרמניים, על שמירת גבולות ארץ ישראל וישנה תחושה של חרדה גדולה באוויר. לא בכדי הוגדרה תקופה זו כ-200 ימי החרדה (פירוט והרחבה על המושג- באתר וויקיפדיה). מתוך האווירה הזו, הרי זה רק צפוי כי יהיו מי שינסו להעלות את מורל האנשים- והשיר הזה עושה בדיוק את זה! הוא לא נכתב עבור לוחמי ההגנה ולא המיוחד עבור תושבי הישוב הישן, אך לכד הוא את שאיפת התקופה: ".. דִּגְלֵי עוֹלָם חָדָשׁ נִשָּׁא בְּיַד רָמָה. יִתְאַחֲדוּ עַמִּים, יִהְיֶה זֶה קְרָב מַכְרִיעַ. הִנֵּה מֵאִיר הַיּוֹם בּוֹ שִׁיר חָדָשׁ יוּשַׁר…"
ניתן להאזין לשיר כאן, מתוך אתר זמרשת
*** התמונה באדיבות ארכיון גן-שמואל, מתוך אתר פיקיויקי- מאגר התמונות של ישראל