מלכי אשור תמיד שאפו ליצור אימפריה עולמית. הארגון שאיפשר זאת היה הצבא העוצמתי שעמד במרכז החברה והמנהל האשורי. במהלך המאות ה- 7-8 לפנה"ס בשיא עוצמתו של הצבא האשורי, היו האשורים למיעוט בקרב המעצמה שלהם. כיצד התייחסו לעמים האחרים? שלא כמו בממלכות אחרות, האימפריה האשורית גזרה גלות על העמים שתחתיה.
במאמרו, סוקר פרופ' אברהם מלמט את מערכת הצבא האשורי וכן את המלחמות אותם נלחמים האשורים נגד עמי המערב (מערב מאשור). לאחר סקירתו את קרב קרקר וכן את הקרבות בארם- דמשק, עובר אברהם מלמט לתאר את הקרב של תגלת פלאסר השלישי בארץ ישראל. תגלת פלאסר יחל במדיניות חדשה כדי למנוע מרידות. הוא יגלה את העמים אותם הוא כובש ובמקומם יבנה פחוות אשוריות. בצורה כזאת יוכל למנוע מרידות של העמים אותם כבש.
המאמר יסקור את מהלך ההתקדמות האשורי בארץ עד שנת 721 לפנה"ס בו תישאר שומרון כמעט בודדה לאחר שבמהלך העשרים שנה שקדמו לזכך תגלת פלאסר יכבוש את כל ערי החוף, את הצפון (כולל ממלכת ארם) וכן את עבר הירדן המזרחי. אולם אז, ימות תגלת פלאסר, וכל העמים שנכבשו תחתיו ונכנעו לעולו הכבד מנשוא, יתחילו להרים את הראש. אחת הממלכות הללו תהיה ממלכת ישראל הקטנה והמצומקת שבירתה שומרון. המלך החדש, שלמנאסר החמישי, יתחיל מצור על העיר שומרון אבל לא יצליח לכבוש אותה, וימות במהלך זמן זה. סרגון יעלה אחריו, והוא יכבוש את העיר שומרון ובשונה ממקומות אחרים הוא לא יהרוס את העיר אלא יבנה בה מרכז שלטוני אשורי. המכה הקשה תהיה הגליית אנשים רבים משומרון (בעיקר האליטות) ובמקומם יביא עמים אחרים ממחוזות שונים באימפריה האשורית ויושיב אותם במקום.
צילום:ד"ר אבישי טייכר, מתוך אתר פיקיויקי