במאמר שלפנינו, מציג חיים וייסמן את עולם בתי הכנסת בדרומא, דהיינו בדרום הר חברון בתקופה הביזנטית. זהו איזור נידח מבחינת תפרוסת היישובים היהודיים, ובו אנו מוצאים מנורות לרוב. המנורות נמצאות גם ברצפות הפסיפס, וגם נמצאו דגמי מנורות גדולים עשויים שיש יקר ושיחזור של אחת מהן תוכלו לראות במוזיאון ישראל. מדוע צצו להן המנורות דוקא באיזור זה?
ובכן, חיים וייסמן מוכיח שהתכנון האדריכלי של בתי הכנסת איננו טכני אלא משקף מערכת אמונות ועקרונות. כלומר, העובדה שכל הפתחים למזרח, למרות שכיוון התפילה הוא צפון, מעיד על תפיסת עולם במרחב שכך ראוי לעשות, שאם לא כן, היינו מוצאים פתרונות הנדסיים ואדריכליים שונים למקום פתח המבנה.
כך גם עם המנורה. זהו לא קישוט בעלמא אלא סממן לאומי מובהק שנמצא בבית הכנסת. דוקא באיזור בו היה חיכוך גדול בין היהודים ובין הנוצרים, שגם ניסו להצר רגליהם של היהודים במרחב, היהודים מכניסים אל תוך בתי הכנסת שלהם סימן לאומי מובהק כדי להיבדל משכניהם הנוצרים. המנורות הן סימן לגאווה יהודית בתוך מרחב נוצרי.
צילום: ד"ר אבישי טייכר, מתוך אתר פיקיויקי