סיכום מאמר קצר שכתב ברוך ש. דוידסון שפורסם באתר של חב"ד:
הפעם הראשונה שמלאכים מופיעים במסורת היהודית היא בספר בראשית, כאשר הם שזורים לאורך סיפור חייו של האבות המייסדים שלנו- אברהם יצחק ויעקב. הם מבשרים לשרה כי היא עתידה ללדת חרף גילה המתקדם, הם מתערבים בסיפור העקידה, הם מופיעים בחלומו של יעקב ואף נאבקים עימו ועוד ועוד.. כאשר לאורך התנ"ך כולו אין להם שמות ואין תיאור פיזי ממשי של המלאכים, אלא תיאורים של אנרגיה ורוח (ויש אסכולות הרואות בהם ביטוי לכוחות וחוקי הטבע), יכולות ומשימות רוחניות ורק בספר דניאל נקראים לראשונה המלאכים בשם: גבריאל, מיכאל ורפאל (רק מאוחר יותר, בספרות חז"ל ובקבלה מוזכרים שמות נוספים דוגמת אוריאל, ברכיאל, נוריאל, מיכאל ועוד). המשימות המוטלות על המלאכים נעשות בשם אלוהים ובשליחותו, מיכאל למשל אחראי על משימות המבטאות את החסד האלוהי ואילו גבריאל המוציא לפועל, רפאל קשור לענייני מרפא ועוד. כאשר ישנם מלאכים שנשלחים באופן ייחודי וייעודי לביצוע משימה ולאחריה אין שומעים עליהם יותר.
מעניינת מאוד העובדה כי על פי היהדות רמתו הרוחנית של מלאך נמוכה מזו של האדם היהודי וזאת מפני שהמלאכים ממלאי דברו של האל וחסרי בחירה חופשית שיש כמובן לאדם, מה שהופך את עבודת האל שלו לבעלת ערך גדול בהרבה מזו של המלאכים. רמתם הרוחנית של המלאכים היא קבועה ונתונה, אך האדם יכול להעמיק לימודיו ובכך להגביה רום לשיאים רוחניים עילאיים. כפי שמצוטט הרש"ב (רבי שלום דוב-בער) שתיאר רגשות שחווה בשעה שהתפלל את תפילת השחרית היומית: "כשאני אומר את חלק התפילה שבו מתוארת התהילה שהמלאכים שרים לפני אלוקים, אני מקנא בהם. אבל כשאני קורא את תפילת שמע, התהילה שהיהודי שר לפני אלוקים, אני תוהה: 'אנה הלכו כל המלאכים?' "
*** התמונה באדיבות טליה איינשטיין מתוך פיקיוויקי-מאגר התמונות של ישראל