״זוהי ארץ כל כך קטנה, ששטחה על מפת העולם אינו מספיק כדי לכתוב את שמה בתוכו.
זוהי הארץ היחידה בעולם שמשלמי מיסיה בחוץ לארץ הקימו אותה.
זוהי ארץ בעלת גבולות בלתי מוגבלים. זוהי הארץ הצרה ביותר בעולם, זוהי ארץ הצרות.
זוהי ארץ בה לומדת האם את שפת האם מפי ילדיה.
זוהי ארץ בה אבות אכלו בוסר ושיני הבנים מצוינות.
זוהי ארץ בה כותבים עברית, קוראים אנגלית ומדברים רוסית.
זוהי ארץ בה לכל אזרח זכות לומר את דעתו, אך אין בה חוק המחייב מישהו להקשיב.
זוהי הארץ המתקדמת ביותר במזרח הקרוב – הודות לשכנותיה.
זוהי ארץ בה כל ההון נמצא אצל היהודים, ורבה ההתמרמרות על כך.
זוהי ארץ בה תוכל לקנות בכספך את הכל חוץ ממכונית יגואר, שהיא יקרה מדי.
זוהי ארץ שהפרידה בין דת למדינה, ומאז שולטת בה הדת לבדה.
זוהי ארץ שיש בה כור אטומי, אך טלפון – רק בעוד שנתיים.
זוהי ארץ של ברירות, שאין בה כל ברירה.
זוהי ארץ שהתגברה על החרם הערבי, אך לא על שביתת עובדי הניקיון העירוני.
זוהי ארץ שהצליחה להפיק מי שתייה מן הים, אך הרחצה עוד אסורה בו.
זוהי ארץ שהיא חלק בלתי נפרד מן האיגודים המקצועיים שלה.
זוהי ארץ שבה פתק קטן מסוגל להזיז הרים, אך הרים מולידים נאומים.
זוהי ארץ המייצרת פחות ממה שהיא אוכלת, ודווקא בה טרם מת איש מרעב.
זוהי ארץ בה לא מצפים לניסים אלא מתחשבים בהם.
זוהי ארץ שקיומה בסכנה מתמדת, אך תושביה מקבלים ׳אולקוס׳ דווקא מן השכנים למעלה.
זוהי ארץ בה אין איש רוצה לעבוד, לכן מקימים עיר חדשה תוך שלושה ימים והולכים בטל עד סוף השבוע.
זוהי ארץ שאינה מקבלת אוויר אבל נושמת חירות.
זוהי ארץ בה כל אדם – חייל, ובכל זאת כל חייל – אדם.
זוהי ארץ בת חמישים, אבל חכמה ומנוסה כבת עשרים.
זוהי הארץ היחידה בעולם שבה יהודי אינו יהודי.
זוהי הארץ היחידה שאני יכול לחיות בה. זוהי הארץ שלי!״
אפרים קישון (23 באוגוסט 1924 – 29 בינואר 2005), סופר, סאטיריקן, מחזאי, תסריטאי ובמאי קולנוע ותיאטרון ישראלי, חתן פרס ישראל.