אחד הדברים הקסומים בארץ ישראל, הוא העבר והווה המשתלבים אלו באלו. העברית העתיקה עם זו המדוברת, השמות התנכיים ששוברים את טבלאות הפופולריות האתרים והמקומות שקמו לחיים מתוך דפי הזיכרון הקולקטיבי המצהיבים שלנו. הגלבוע הוא מקום כזה. בו נפרשו אחר כבוד ערוצים לבנים במדרונות בהם לחמה הממלכה היהודית נגד אויביה. מקום בו מאות כדורים פורחים מעל לפסגת ההר בו נפל שאול על חניתו.
הקשר הזה מהדהד במילותיה של לאה נאור:
כאילו לא עברו שנים
בהר הגלבוע
אותם סלעים – סלעים שחונים
בהר הגלבוע