אלוף (מיל.) שלמה שמיר על קרבות לטרון

מאמר שכתב על קרבות לטרון האלוף (במיל.) שלמה שמיר שהיה מפקד חטיבה 7 בקרבות. מתוך כתב העת 'מערכות' בהוצאת צבא הגנה לישראל. בין תפקידיו היה שלמה שמיר גם מפקד חיל האויר וגם מפקד חיל הים. לקריאה

המאמר שניתן לראות בו גם מאמר אפולוגטי מטעם מי שהיה מפקד הקרב, מהווה יחד עם זאת מקור מעדות ראשונה על הקרבות ומשמעותם. המאמר עוסק בשלוש "דעות קדומות" מרכזיות שעלו על הקרבות בלטרון –
א. כמות הקרבנות העצומה. ב. כמות העולים החדשים הטריים שנהרגו בקרבות. ג. הכשלון הצבאי הגדול.
שמיר מתייחס לשלושת הדעות האלו במאמר. את השתים הראשונות הוא מעמיד על דיוקן, ולגבי השלישית הוא מציע פרשנות אלטרנטיבית.

א. כמות ההרוגים – בניגוד לציטוטים המדברים על 389, 1000 ואפילו 2000 הרוגים בקרבות שמיר מביא את המספר הבדוק עליו דיווח במסודר הרב הצבאי הראשי גורן שזה תחום אחריותו. 72 נופלים בקרב הראשון ו49 בקרב השני. זה כמובן לא מספר קטן אך הוא שונה מהמיתוס שהתקבע בתודעה.
ב. העולים החדשים – מספר העולים החדשים שעלו באותו חודש ארצה באניה טטי ונפלו בקרבות 17. בין שאר הנופלים היו כמובן עולים נוספים אך הם היו ותיקים יותר (שנה וצפונה). נקודה זו נשארת מעט בעייתית ושמיר אפולוגטי לגביה, כיצד מוכנסים עולים חדשים שיורדים מהאניה ישר לקרבות, כאשר בארץ יושבים יהודים ותיקים שלא מתגייסים לצבא מסיבות שונות. אך שוב, מספר העולים שנפלו נמוך מהדימוי שיצא לקרבות במיתוס הישראלי.
ג. כשלון או נצחון? – לגבי תוצאת הקרבות – שמיר טוען כי הקרבות הם אלו שאיפשרו את פריצת דרך בורמה, וכן ריתקו גדוד שלם של לגיון ירדני לקרבות בלטרון, גדוד שמפקד הלגיון גלאב פאשה עצמו כותב כי הוא נאלץ להשאיר בלטרון בגלל הלחץ הישראלי על הנקודה. שני נתונים אלו לדעת שמיר היו מפתח לאי נפילתה של ירושלים שהיתה כבר במצב קשה ביותר. בכך רואה שמיר בקרבות לטרון הצלחה ולא כשלון. בן גוריון העריך כי נפילתה של ירושלים תהיה קץ לחלום המדינה היהודית, דבר שמהווה צידוק לפי שמיר לכמות ההרוגים הגדולה ולהכנסתם של עולים לא מנוסים לקרבות.

להרחבה ראה על קרבות לטרון מתוך הסדרה תקומה,  הקרב על לטרון ופציעתו של שרון