כרזת צו התייצבות "לשרות העם" (מתוך ארכיון צה"ל) שפורסמה כחלק ממאמצי הגיוס של הישוב, החל מפרוץ קרבות מלחמת העצמאות עם הכרזת האומות המאוחדות בכ"ט בנובמבר 1947 עוד לפני הקמת המדינה וצה"ל.
בכרזה, מודגש כי "מחומות גטו ורשה וממחנות נדחינו, מספינות ההעפלה ומאדמת האבות עולה וגוברת הקריאה האחת: החלצו לשרות העם! איש בל ייעדר! " ואכן, מאמצי הגיוס פנו גם אל העולים פליטי השואה באירופה שהשתתפו בקרבות כמו בני הישוב הותיקים.
האם היה נכון לגייס את העולים, ניצולי השואה לקרבות התקומה? האם זכרונם קנה מקום של כבוד באתוס הלאומי הישראלי?
על כך ראה מאמרה של חנה יבלונקה "הנוכחים שנפקדו מהזכרון" מתוך הספר נצר אחרון בעריכת משה אורן.
על מקומם של העולים בקרבות לטרון ראה במאמרו של שלמה שמיר שהיה מפקד הקרב, ובפרק השלישי מהסדרה תקומה.
על אנדרטת 'נצר אחרון' לזכרם של 433 הנופלים שהיו נצר אחרון למשפחתם שנספתה בשואה.