שירו של נתן אלתרמן המספר את גבורת מבקיעי הדרך לירושלים. ההיגיון גזר: לשווא ! הפחד סח: נחתם דיננו ! חשבון המלחמות השב ירק בבוז אל מול פנינו. פלדה אנגלית ואש -ערבים צווחו: אתכם נכריע ברך !"- ולנו רק מנין רובים…
שירו של דן אלמגור, המספר על המצור ועל המחסור במים. בשירו זה, מתאר אלמגור איך חסכו תושבי העיר הנצורה במים, איך מיחזרו אותם עוד לפני שהמציאו את המושג "מיחזור", ואיך הצליחו לשרוד למרות המחסור החמור. שירה – דני גרנות מילים:
"…הגנת ירושלים לא היתה פשוטה כל כך. מי שמכיר רק ירושלים של ימינו אלה — אינו יכול לתאר לעצמו ירושלים שלפני שנתיים. לא היה גוש יהודי רצוף. ירושלים היהודית היתה רשת של שכונות פזורות בתוך שכונות ערביות: ערבוביה של איים
קטע מיומנו של רואי ברזילאי בן ה 12 החי בירושלים הנצורה: "יום חמישי- בכל זאת האצטומכא דורשת את שלה. להתכרבל על רבע כיכר לחם עבש טובל בשמן ומתובל במלח- זה די קשה. הלילה לא עצמנו עין. פגזי תבערה הציתו אש
ירושלים במצור, השיירות נורות בדרך, ויש רעב אמיתי בעיר. אנשי ירושלים יצאו ללקט מה שיש, ומה שהיה זו החלמית, החובייזה. באמצעות סרטון זה תוכלו לטעום את טעם המצור, לא כביטוי אלא באמת. באתר זה תוכלו ללמוד על יתרונותיה התזונתיים
בעמוד זה ניתן למצוא את קובץ המידע לסיור מומלץ ברובע היהודי. כיכר בתי מחסה: תש״ח–תשכ״ז הסיפור יסופר להלן בקצרה, להרחבה ניתן להסתכל באתר דעת: http://www.daat.ac.il/DAAT/history/belahav/5h-2.htm בשנת 1947, ברובע היהודי כ 2500 איש(כעשירית מהעיר העתיקה כולה), 40% מתוכם ילדים )מתחת לגיל(