אל הארץ, אל האדמה

אל הארץ, אל האדמה

כתיבה רציפה

טכניקה מומלצת לשימוש בסדנאות כתיבה, מפני שהיא גורמת להצפת דברים מהנפש ולמעורבות של החניכים.

הוראות לכתיבה רציפה
  • המדריך מקריא התחלת משפט והחניכים מתבקשים לכתוב אותו ואחר כך להשלימו מעצמם.
  • השלמת המשפט תהיה בכתיבה רציפה. העט לא מפסיק לכתוב על הדף – מרגע שניתן המשפט. אם חניך מרגיש שהוא סיים לכתוב, לפני שהזמן שניתן לתרגיל הסתיים – יש לחזור ולכתוב מחדש את תחילת המשפט ולהמשיך משם שוב.
  • יש לתת לכל תרגיל (תרגיל = משפט להשלמה) יש לתת בין דקה לדקה וחצי. כדאי להיות קשובים ליכולת הקבוצה. אם נראה שהרוב חברי הקבוצה כבר לא כותבים – כדאי להפסיק ולא להתעקש על הזמן שנקבע.
  • כדאי לתת כמה תרגילים ברצף (להלן דוגמא) על מנת לאפשר לחניכים להיכנס פנימה ולהבין את המתודה בצורה עמוקה.
  • ניתן לשים מוזיקה שקטה בזמן שהחניכים כותבים. יש לשים לב שהמוזיקה לא תפריע או תסיח את הדעת.
  • בסוף סידרת התרגילים ניתן לעשות עיבוד, לבקש ממי שרוצה ומוכן להקריא (אפשר רק חלק) ממה שכתב, לספר על התחושות והמחשבות שעלו במהלך הכתיבה ומתוך עיבוד זה ניתן לצאת לדיון.
  • המשפטים המובאים להלן (וכן השיר עצמו) הינם הצעה בלבד. ניתן להשתמש בטקסט אחר וכן לתת תרגילים שונים. כדאי להתאים את התרגילים לאופי הקבוצה.(כמו כן – ניתן להשתמש בטכניקה זו גם בימים אחרים במסע..).
דגש: יש להבהיר לחניכים כי הם כותבים לעצמם בלבד וכי רק אם ירצו ישתפו את הקבוצה בדברים.

 

תרגילים

  • כשאני דורך על האדמה אני מרגיש…
  • כש..(כאן כל אחד כותב את שמו ) דורך עלי אני מרגישה.. (כתיבה בשם האדמה).
  • צעד מתחיל ב..
  • את האדמה שלי אני רוצה…
  •  

ניתן לסיים עם הקטע הבא:

"אני דורכת על האדמה
כמו על גוף חי
כאותם פליטי אנייה
שעמדו על גבו של לוויתן
כי טעו במראה העיניים.
אני דורכת על העפר
שתחתיו מדברים המים
מדברים שרשים
מדברות מתכות
קול המונם מחריש את אזני
מסחרר אץ לבי
גם האוויר מתנועע ושר
ובגבהים מתפוצצים עולמות.
רק המחשבה על א-להים
הי אי במערבולת".
זלדה שניאורסון-מישקובסקי (כ״ו בסיוון תרע״ד, 20 ביוני 1914 – 30 באפריל 1984, כ״ח בניסן ה׳תשמ״ד), משוררת ישראלית.

המשך דיון על פי הנקודות כדלקמן

השארת תגובה