מטרה: חיזוק המודעות לקשר עם יהדות התפוצות.
מהלך:
מבקשים מהחניכים לעצום עיניים ולהיזכר בזיכרון הראשון/ הקדום שלהם מהילדות-
סבב שיתוף או מספר תגובות.
- האם הייתם מוכנים לוותר או למחוק זיכרונות שלכם? מדוע לא?(ניתן לספר בשלב זה את סיפורו של יואב קוטנר שאיבד את הזיכרונות שלו* מצורף ב'קטעים ומקורות')
- מה יש בזיכרון שהוא כ"כ משמעותי לנו? מה הוא בונה?
- האם לעם יש זיכרונות? תנו דוגמאות
- האם הייתם מוכנים לוותר עליהם?
החוש השישי
"ליהודים יש שישה חושים: מישוש, טעם, ראייה, ריח, שמיעה… זיכרון. בעוד ששאר העולם חווים ומעבדים את העולם באמצעות החושים המסורתיים, ומשתמשים בזיכרון רק כאמצעי נחות להסביר אירועים, עבור היהודים – הזיכרון הוא לא פחות בסיסי מדקירת מחט, או נצנוצה הכסוף, או טעם הדם שהיא שולפת מן האצבע. היהודי נדקר על ידי סיכה ונזכר בסיכות אחרות. רק בכך שדקירת הסיכה מחזירה אותו אחורה אל דקירות סיכה קודמות – כשאמו ניסתה לתקן את שרוול חולצתו כשזרועו עוד הייתה בפנים, כשאצבעותיו של סבו נרדמו מרוב שליטפו את מצחה הלח של אם סבו, כשאברהם בחן את חוד הסכין כדי להיות בטוח שיצחק לא יחוש כאב – היהודי יכול להבין למה זה כואב.
כשיהודי נתקל בסיכה, הוא שואל: כמו מה זה נזכר?"
ג'ונתן ספרן פויר, סופר יהודי אמריקאי, יליד 1977, גדל בבית יהודי שבו הקפידו להדליק נרות בערב שבת. אמו היגרה לאמריקה מפולין…
שאלות לדיון:
- האם הזיכרון אכן מיוחד אצל העם היהודי? תופס מקום אחר?
- למה הזיכרון בסיסי כל כך לעם שלנו? (שימו לב כי הזיכרון הוא חלק מהותי בחגים פסח, ראש השנה, חנוכה, פורים, שבועות וכו'… ובאירועים מיוחדים כמו צומות או חתונה)
- האם הזיכרון עדיין דומיננטי אצלנו – כשם שהיה בעם בדורות קודמים?
- האם התחלנו לשכוח? למה?
- איך הזיכרון הזה שומר על האדם? על העם?
- האם יש משהו נוסף שהופך אותנו לעם חוץ מהזיכרונות?
מה הופך עם לעם? עם בהגדרה מילונית – "קבוצה חברתית בעלת מספר מאפיינים משותפים, כגון מוצא אתני, שפה, דת, תרבות, היסטוריה, מנהגים או אזור גיאוגרפי". מה מתוך הסממנים האלו הופך אותנו לעם כיום? לא כולם דוברים אותה שפה, לא לכולם יש אותה תרבות מנהגים או אזור גיאוגרפי…
נקודות לדיון:
- האם יש לנו כיום קשר ליהודים שנמצאים בתפוצות? מה מחבר אותנו כיום אחד לשני?
- האם בעוד 100-200 שנה לדוד מישראל ודיויד מניו יורק יהיה משהו במשותף? זיכרון משותף?
- האם העם בנוי רק על חוויות מהעבר או שיש חזון משותף לעתיד? מצפן?
- האם אני מרגיש קשר כלשהו לעם? ליהודים ברחבי העולם?
- האם אני מרגיש כי מדובר ב'אחים' שלי שאין לי שום קשר איתם?
- האם חשוב לי שיהיה מכנה משותף לעם היהודי? על מה הייתי רוצה שהוא יתבסס?
- במה באה לידי ביטוי השייכות שלי לעם?
- האם יהודי התפוצות הם חלק מעם ישראל כיום? האם אני מוכן לפעול למען הקשר איתם? למה? מה מחבר בינינו? יש לי ערבות כלפיהם? האם אני יכול להסביר את הערבות הזאת גם לילדים שלי שישאלו מה הקשר?
דגשים:
- יש לשים לב כי באופן טבעי חניכים עלולים להרגיש בהתחלה כי הנושא של הקשר לעם ויהדות התפוצות הינו זר ורחוק מהמציאות היומיומית שלהם. ניתן להמחיש את הקשר דרך שימוש במושגים של 'אחים' ו'משפחה'. אם היה לי אח שהיה בוחר לגור בארץ אחרת, האם זה היה מבטל את הקשר שלי איתו? האם היה לי פחות אכפת ממנו בגלל זה?
- יש לשים לב כי יכולות להיות תגובות שקוראות לעלייה של יהדות התפוצות על מנת לממש את הקשר שלי אל העם, או תגובות שמושכות לכיוון של 'יחסי תועלת' עם יהדות התפוצות- חשוב מאוד להדגיש כי הקשר שלנו ליהדות התפוצות ולעם היהודי מתקיים גם ללא ביטוי פיזי גיאוגרפי של עלייה, והשאלה היא האם אני מרגיש קשור אליהם- על אף שהם חיים בארץ אחרת.