בפרק י"ח בספר מלכים א, השנה השלישית לבצורת עליה הכריז אליהו במלכים א' פרק י"ז נשלח אליהו לאחאב בכדי לבשר לו על קץ הבצורת. בטרם המפגש בין אליהו ואחאב מוזכרת דמות חדשה בשם עבדיהו שעבד את אחאב, אך בו בזמן החביא וכלכל מאה נביאי ה' שאותם ביקשה איזבל להרוג.
בפתיחת הפרק מתואר המצב הקשה בארץ ("הרעב חזק בשומרון") ומצוין כי המלך עצמו ועבדיהו יוצאים לחפש חציר לבהמות בכדי לא להרגם. עבדיהו ואחאב הולכים כל אחד בכיוון מנוגד ועבדיהו פוגש באליהו שמבקש ממנו להודיע לאחאב על בואו.
בפגישה זו מתקיימים חילופי האשמות. אחאב מאשים את אליהו כי הוא עכר ישראל מאחר והוא הביא בצורת ופגע בישראל. בעוד שאליהו מצדו משיב את ההאשמה וטוען כי הבצורת נגרמה בגלל אחאב שהלך אחרי אלים זרים.
אליהו מבקש מאחאב לכנס את כל בני ישראל ואת נביאי הבעל והאשרה על הר הכרמל למבחן האלוהים שיעיד על מי הוא הצודק ומי הוא החוטא, ואחאב מסכים.
נביאי הבעל מתחילים ראשונים, בונים את המזבחים וקושרים אליהם את קורבנותיהם. נביאי הבעל מתחילים בתפילה ובזעקות לאלוהי הבעל שיקבל את מנחתם. לאחר שהנביאים מנסים יומם ולילה ללא הצלחה, עולה אליהו ובונה את מזבחו. קושר את קרבנו חופר תעלה ושופך מים לתעלה, על העצים ועל הקורבן. אליהו קורא פעם אחת בשם אלוהים שישר נענה לקריאתו ומוריד אש מהשמיים אשר כילתה את הקורבן, העצים והתעלה. והוכיח כי אליהו שכל הזמן הזה הלך נגד הזרם היה זה שצדק. וכל העם ענה וצעק ה' הוא האלוהים, ה' הוא אלוהים.