פוזט זה הינו סיכום של מאמר שנכתב על ידי ד"ר יאיר פז– מרצה בכיר ללימודי ארץ ישראל במכון שכטר- שפורסם באתר המכון ועוסק בנושא 'ראשית התכנון של קריית הלאום כאתר סמלי ומרד הפקידים'.
במאמרו טוען פז כי תכנון קריית הלאום (שנקראו גם גבעות הלאום) נעשה בקפידה ובאופן אסטרטגי לחלוטין ותורגם לכדי תוכנית מתאר השואפת לאחד מחדש את העיר שנקרעה לחלקים במהלך מלחמת העצמאות ושתושביה נטשוה עבור חיים בטוחים ונוחים יותר בערים אחרות. התכנון היה פרי עבודת משרד ראש הממשלה- לא פחות ולא יותר- כאשר בן גוריון עצמו התערב בתכנון ולמעשה היה האחראי הראשי לכך שקריית השלטון הפכה לקרית הלאום (בדומה למודל האמריקני בוושינגטון) הכוללת תחומי תרבות ודעת, אקדמיה ושלטון גם יחד.
השאיפות היו אמביציוזיות מאוד ולא תאמו את ה'הצנעה' הנדרשת לאור הרגישות הבינלאומית (שכן הוועדה החלה את תהליכי רכישת/הפקעת/הלאמת הגבעות הנחשקות פחות משנה לאחר תום המלחמה) הצפויה, ורק במרץ 1950- לאחר ההכרזה הרשמית על העברת כלל מוסדות השלטון הישראליים לירושלים- החלה הועדה את עבודתה באופן פומבי. עובדה מעניינת העולה ממארו של פז היא כי חברי הועדה ומשרד ראש הממשלה לא התמודדו רק עם הקהילה הבינלאומית העוינת אלא עם לחץ פנים מדיני להשאיר את מוסדות השלטון החדש בתל אביב, היכן שהיו ממוקמים עד עכשיו (דעה אגב, הרווחת עד היום דוגמת כתבתו של אביב אברמוביץ' לאתר מאקו).
מיקום היכל הספר, המקום בו מוצגים כתבי היד היהודיים העתיקים ביותר בעולם המהדהדים את ספר הספרים- הלוא הוא התנ"ך, בקריית הלאום מהווה סמל לנוכחותנו בארץ ישראל. בירושלים.
נוכחות ששורשיה בזיכרונות היסטוריים משותפים המגובים בטקסטים מכוננים שנכתבו בעברית, ביד אמונה ואוהבת לפני אלף ואלפיים שנה, וענפיה מסתעפים ועולים אל על למדינה וחברה השואפות להיות טובות יותר.
*** התמונה באדיבות שאולה הייטנר מתוך פיקיוויקי- מאגר התמונות של ישראל