יהושוע חנקין- הידוע גם בכינוי 'גואל האדמות' על שום רכישתו האינטנסיבית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, של קרקעות נרחבות מידיים ערביות ומכירתן (ולעיתים גם מסירתן) להתיישבות היהודית- היה איש עסקים ממולח. הוא זיהה צורך, היו לו הן האמצעים הדרושים והן אידיאולוגיה מגובשת ואת כל אלו מינף לכדי 'העסק החברתי הראשון'. עסק שמטרתו להרוויח, אך בצד הרווח הכלכלי ישנו רווח חברתי-ציבורי ובמקרה שלנו: לאומי. למעלה מ-600 אלף דונם של קרקע ישראלית- רשומים על שמו.
הוא נחשב לאחת הדמויות החשובות ביותר בציונות הארצישראלית, אך כיום יש עליו ועל פעולותיו ביקורת לא מעטה.
כפי שעולה מהמסה שכתב זאב גלילי בבלוג שלו הגיון בשיגעון, ישנם היסטוריונים הטוענים כי כל מעשה 'גאולת האדמות' הינו בגדר אלימות כלכלית וג'נטרפיקציה שעשו היהודים בעלי ההון לתושביה הערביים של ארץ ישראל. כאשר אפילו בשיח הציוני, היו שקראו לעשייה זו בשם "כיבוש הקרקע".
המציאות כמובן מורכבת הרבה יותר- האדמות שנקנו, נרכשו במלוא הכסף, כאשר פעמים רבות היו אלו אדמות ביצות וספר שלא היו מיושבות או מעובדות. שטחים שלמים שלא נעשה בהם שימוש והיה צורך באנשי חזון וממון כדי להאמין שיוכלו לשגשג כמקומות יישוב. אך לא תמיד זה היה המצב. לעיתים ישבו באדמות אלו אריסים- חקלאים שאינם בעלי האדמות אך ביססו שם את מקום מושבם מזה שנים רבות, ועתה משמכר 'בעל הבית' את השטח- היו צריכים להתפנות. פינוי זה, שלא תמיד נעשה מרצון (הגם שדומה למעמד הנוכחי והשכיח של שוכרים שביתם נמכר) הפך לחומר תבערה לתעמולה הערבית האנטי ציונית ולבסיס לטענות כי פעולת 'גאולת האדמות' היא הימור ומזל, אילתור, נוכלות, ושוחד, סיכון אלימות וחזון (ציטוט של ההיסטוריון תום שגב, מתוך המסה של גלילי).
גלילי מוסיף במסתו לכתוב על רכישת אדמות מידיים ערביות ליהודיות לאחר קום המדינה ועד היום, סוגיה מעניינת וחשובה שבאמת מעלה שאלות נוקבות המזמנות לנו תרגול בחשיבה מורכבת של זוויות ראייה שונות.
*** התמונה באדיבות יהודית גרעין-כל מתוך פיקיוויקי- מאגר התמונות של ישראל