פוסט זה הוא סיכום מאמרה של תקוה וינשטוק שפורסם באתר לקסיקון הספרות העברית החדשה שנושאו הוא סיפור האהבה בין שתיים מהדמויות הציוניות הבולטות של תקופת היישוב שבמקרה גם היו זוג נשוי 🙂
אולגה לבית בלקינד ויהושוע לבית חנקין הכירו במושבה ראשון לציון, שם גרו עם משפחותיהם שעלו בסוף המאה ה-19 במסגרת תנועת חובבי ציון.
יהושוע היה נער צעיר ומשכיל שראה עצמו מצטרף לכוחות הרפורמיסטים הרוסים ששאפו להפיל את שלטון הצאר, אך שינה תכניותיו לאחר שמשפחתו הצטרפה ל"חובבי ציון" ובשנת-1882 עלתה ארצה. הכינוי שדבק בו- 'גואל האדמות' (על שום פעילותו הכלכלית הנדל"נית במסגרתה רכש קרקעות מערביי ישראל ומכר אותם למושבות ולהתיישבויות השונות) הוא תוצאה של חווית עסקת רכישת קרקעות כושלת ביפו שניסה אביו ליזום- והיא שהביאה אותו להיכנס לעולם הנדל"ן 'היישובי'.
אולגה, בתו של מורה העברית הראשון בפלך במינסק, הייתה צעירה חריפה ואינטליגנטית, בוגרת לימודי מיילדות מאוניברסיטת פטרבורג שגם לה היו שלל תכניות על עתיד ברוסיה עם קצין רוסי שהיה אהובה. רצה הגורל והיא נקראה ארצה על ידי משפחתה שעלתה גם היא בשנת 1882 לישראל, ליילד את אחותה (וגם כנראה להרחיקה מאהובה הגוי). אנקדוטה מעניינת על לידה זו, נוגעת לזהותו של היילוד- שלימים הפך מפורסם וידוע: אבשלום פיינברג, לימים איש ניל"י.
אולגה נשארה בארץ והמשיכה בעבודתה כמיילדת. מגיעה לכל ישוב ערבי כיהודי אליו נקראה ליילד כשהיא רכובה לבדה על סוסה. אישה יוצאת דופן שאין שאלה אפוא למה משכה את תשומת ליבו של יהושוע, וזאת חרף היותה מבוגרת ממנו ב-12 שנה.
החיבור הרומנטי הוליד גם חיבור עסקי מצליח- אולגה יצרה קשרים עם בעלי הקרקעות הערביים שאת נשותיהם יילדה, והניחה את התשתיות הדרושות לרכישת האדמות. היה זה עסק בעל ערך לאומי ראשון במעלה.
יהושוע הרומנטי בנה לו ולאשתו שני בתים מפוארים ומושקעים (בחוף חדרה ובגלבוע) אך עד שתמה בנייתם הזוג כבר היה מבוגר ובמצב בריאותי שלא אפשר מעבר לבית מבודד יחסית. אולגה נפטרה ראשונה, בשנת 1942, ויהושוע בנה עבורה אחוזת קבר בסמיכות למערת גדעון, הצופה על הקרקעות שגאל בעמק יזרעאל. בית עולמים מפואר, המהדהד לבית המובטח בו לא זכתה לגור. חנקין עצמו נקבר גם הוא באחוזה כאשר נפטר מספר שנים מאוחר יותר. כיום ניתן לבקר באחוזת הקבר- המזכירה מעט את חזית בית המקדש, כפי שהיא מוכרת לנו ממצאים ארכיאולוגיים כמטבעות ורצפות פסיפס – במסגרת ביקור בגן הלאומי מעין חרוד.
*** התמונה באדיבות נויפלד שמעון מתוך פיקיוויקי- מאגר התמונות של ישראל