הדלקת נרות שבת, היא מעשה חובה שנקבע על ידי חז"ל (במובן זה היא נבדלת ממצווה שניתנה על ידי השם- אך מחייבת לא פחות), במאות הראשונות לספירה. הוא מוזכר לראשונה ככזה, בתלמוד בבלי- הכולל את שלל הפרשנויות, הדיונים והמדרשים של האמוראים את התנ"ך בתקופה המדוברת. הסיבות להדלקת הנרות הן מגוונות, אך מקור כולן הוא בעובדה כי בימים ללא תאורת חשמל, היו הנרות המאורות הזמינים והשימושיים ביותר עבור המשפחה הממוצעת. אז למה בעצם אנו מוסיפים להדליק נרות שבת גם היום? הרי אין זו מצווה משמיים, ומבחינה פרקטית יש לנו פתרונות תאורה אחרים..
תשובה אפשרית היא כי לנרות השבת, ואולי לשבת כולה- יכולה להיות עבורנו משמעות עמוקה בהרבה.
אבות הציונות הגיעו מבתים מסורתיים שנדמה היה כי את סממניהם הרבים השילו מעליהם. נכון, הם- והחלוצים ממשיכי דרכם- לא חבשו כיפות. לא שמרו בהכרח את השבת כהלכתה ולא פקדו את בתי הכנסת בכל שבוע, אך ניתן לומר באופן גורף כי הייתה להם הערכה רבה למסורת היהודית והם ראו את עצמם כמחזיקי לפידה. השבת למשל, נתפסה בעיני מנהיגים ציוניים רבים כבעלת ערך יהודי-לאומי, כפי שעולה ממאמר בשם 'יום מנוחה במדינה יהודית ודמוקרטית' שכתב אביעד הכהן עבור מגזין דעת מבית מכללת הרצוג, בו הוא מביא שורה של מנהיגים ציוניים משדרות עשייה שונות (פוליטיקה, עיתונאות, אומנות, רוח ועוד) המדברים על מקומה של השבת במדינה החדשה המתגבשת:
- אחד-העם צוטט באמירתו כי "אין צורך להיות ציוני או מדקדק במצוות בשביל להכיר ערך השבת… מי שמרגיש בלבו קשר אמתי עם חיי האומה, בכל הדורות, הוא לא יוכל בשום אופן לצייר לו מציאות עם ישראל בלי "שבת מלכתא".
- ד"ר משה גליקסון, מנהיג ציוני, פובליציסט והעורך הראשון של "הארץ" כתב כי: 'מתנה טובה יש לנו בעולמנו ושבת שמה. וזוהי גדולתה של השבת, שאתה יכול להסתכל בה מכל בחינה אפשרית: מבחינה דתית, מבחינה אנושית, אוניברסלית, וסוציאלית, מבחינה לאומית-היסטורית-תרבותית, ולעולם תיגָלֶה לך בכל הדר קדושתה ובכל חיוניותה הרעננה כאחד. ואנו בני הדור הזה, בוני המולדת ומְחַיֵי היצירה העברית, נפשנו צריכה להיות ערה ופתוחה לכל היופי החיוני הזה, ואף אם לא כל הבחינות האלה קרובות לכאורה ללבנו במידה אחת'.
- חיים נחמן ביאליק, המשורר הלאומי, היה נחרץ הרבה יותר באומרו כי "ארץ ישראל בלי שבת לא תיבנה אלא תיחרב, וכל עמלכם יהיה לתוהו. עם ישראל לא יוותר לעולם על השבת, שהיא לא רק יסוד קיומו הישראלי, אלא גם יסוד קיומו האנושי"
- ברל כצנלסון, מנהיג תנועת העבודה, הכביר מילים בשבח השבת: "השבת בשבילי היא מעמודי התרבות העברית וההישג הסוציאלי הראשון של האדם העובד בהיסטוריה האנושית.. את שבתותינו וחגינו עלינו להפוך למדורות של תרבות".
אלו דמויות שהניחו את אבני היסוד למדינת ישראל ולחברה הישראלית. שהתוו את המסלול הציוני- ישראלי בו אנו מוסיפים ללכת עד היום. שמנכיחים לנו שהציונות ללא מאפיינים יהודיים היא ריקה מתוכן וכי עלינו המשימה לחדש ולחגוג מאפיינים אלו ובכך להעמיק שורשינו בארץ הזו. משהו לחשוב עליו לקראת הדלקת הנרות הבאה 🙂