פוזט זה הינו סיכום של מאמר שנכתב על ידי ד"ר יאיר פז– מרצה בכיר ללימודי ארץ ישראל במכון שכטר- שפורסם באתר המכון ועוסק בנושא 'ראשית התכנון של קריית הלאום כאתר סמלי ומרד הפקידים'. במאמרו טוען פז כי תכנון קריית הלאום
'העברית היא המלט התרבותי, כשם שהארץ היא המלט החומרי לאומה המתחדשת' בפוסט זה, נעסוק במקומה של העברית בפועלו של דוד בן גוריון. כולם יודעים כי הוא שינה את שמו מדוד גרין לדוד בן גוריון וכי העריך את הרצל על שחלם על עם
פוסט זה עוסק בשם משפחתו של ראש הממשלה הראשון- דוד בן גוריון, שהפך להיות מותג של ממש. אין כיום עיר בישראל שאין בה רחוב על שמו, הוא מתקשר לרבים עם חוויית חוצלארץ ושיבה הביתה והפך למושג בסיסי ברשימת הדברים הכי
הסכם בלאונשטיין- בן גוריון שנחתם באוגוסט 1950, היה אירוע מכונן עבור העם היהודי, שאבד בין דפי ההיסטוריה. בהסכם החריג הזה, שלא היה כדוגמתו עד אז ומאז, יצא בן גוריון בהצהרות מרחיקות לכת הנוגעות ליהדות ארצות הברית ולמקומה בבניית המדינה היהודית
'הפיירסטארטר של בן גוריון' הוא פארודיה מוזיקלית המרפררת לשיר מוכר משנות מ-90 של להקת הפרודג'י. שיר בועט ובוטה במילותיו ובעל ביט עוצמתי שהיה חדשני לאותה התקופה. 'הפיירסטארטר של בן גוריון' מבית היוצר של 'היהודים באים'– סדרת קאלט סאטירית שנוצרה על
"…הגנת ירושלים לא היתה פשוטה כל כך. מי שמכיר רק ירושלים של ימינו אלה — אינו יכול לתאר לעצמו ירושלים שלפני שנתיים. לא היה גוש יהודי רצוף. ירושלים היהודית היתה רשת של שכונות פזורות בתוך שכונות ערביות: ערבוביה של איים
״ידיעת הארץ דרושה לנו קודם כל למען ידיעת עצמנו. אי אפשר להבין ולהכיר את העם היהודי בלי לדעת את תולדותיה, מבניה וטבעה של ארצנו. פה עוצבה רוח עמנו, פה נוצרו יצירותינו הגדולות שעשו אותנו לעם עולם… ידיעת הארץ דרושה לנו
״העם היהודי זכאי להיות ולחיות חופשי למענו ובזכותו-הוא. זכותנו לארץ-ישראל נובעת לא מהמנדט הבריטי ולא מהצהרת בלפור, היא קודמת להם. היושב-ראש של הוועדה המלכותית או אחד מחבריו אמר באחת הישיבות, שהמנדט על ארץ-ישראל הוא ה״בייבל״ של הציונות. אני יכול לומר
מאמר זה, פרי עטו של פרופסור יהודה לפידות, איש אצל וראש ארגון נתיב, מספר באופן כרונולוגי ומאיר עיניים את השתלשלות המאורעות שהביאה לנפילת העיר העתיקה לידי הליגיון בתש"ח. במאמרו זה, מצטט פרופ' לפידות את בן גוריון האומר: "… אני נגד
ציר מעלה בית חורון מצפון לעיר, נקרא היום כביש 433, היווה דרך חשובה לירושלים עוד מימי יהודה המכבי. במלחמת השחרור התנכלו הערבים לתחבורה הציבורית שנסעה לעטרות ולנווה יעקב (היישובים היהודים שעל הציר). ההגנה החליטה לצאת למבצע שיפסיק התנכלויות אלו. שמו