גליל הכסף- ברכת כהנים מכתף הינום

בעמוד זה ניתן לקרוא את תקציר מאמרו של גבריאל ברקאי, מתוך אתר מקראנט בנושא חפירוץ כתף הינום בירושלים.

כתף הינום הינה גבעה הממוקמת ממערב לעיר העתיקה מעל לגיא בן הינום. גיא בן הינום היה הגבול המערבי של העיר ירושלים ועל כן שימשה גם כבית הקברות של העיר. מיקומה של הגבעה חשוב לא פחות, שהרי עליה עובר קו פרשת המים של ההר, והוא מבדיל בין אגן הניקוז של גיא בן הינום הזורם לקדרון ולים המלח מצד אחד, לבין נחל רפאים הזורם מערבה לנחל שורק מהצד השני. משום כך, על גבעה זו עברה הדרך הראשית החוצה את רצועת ההר מצפון לדרום. כל העובר מאיזור חברון – בית לחם אל בית אל ושכם יעבור בהכרח על גבעה זו. על מקומה של ירושלים ביחס לגבעה זו אנו שומעים מפי האיש הלוי בסיפור פילגש בגבעה, שמבקש לסור אל עיר היבוסי (ירושלים), וזאת משום שהדרך איננה בירושלים עצמה.

אנו נדלג על הממצאים מהתקופות השונות משום שגולת הכותרת של החפירה במקום היא ללא ספק ימי בית ראשון. מערות קבורה אלו אינן שונות ממערות קבורה שנמצאו במקומות שונים ברחבי הארץ מאותן הימים. המערה היתה סגורה, ואליה ירדו במדרגה אחת או שתים אל חדר שגודלו כ 3 מ' /  3 מ' ומשלוש עבריו אצטבות (מעין מדפים). על אצטבות אלו הניחו את הנפטרים ואף סיתתו באבן את צורת הגוף. צורת הנחת הנפטרים בכתף הינום הינה ייחודית ולא נמצאה כדוגמתה בשאר הארץ. לאחר שהבשר התעכל, היו מניחים את עצמות הנפטר במאסיפה, מערה שנחצבה מתחת לאצטבה, ובה הניחו את עצמות הנפטרים וכך דורות רבים יכלו להיטמן במערה אחת. המדובר הוא במערה השייכת למשפחה מעשירי ירושלים, שקברו בה דורות רבים מבני המשפחה.

כל המערות והמאסיפות נמצאו שדודות וריקות מתוכנן. לעיתים נדירות נמצא כלי באחת הפינות, כלי שחמק מעיניהם של שודדי הקברים. אולם במערה מס' 25 נמצא המטמון הגדול. באחת מרעידות האדמה כוסתה תכולת המערה בסלעי התקרה שקרסה על המערה וקברה את תכולת המערה עד לשנת 1979 בה הארכיאולוג, פרופ' גבי ברקאי, חשף את תכולתה. נמצאו בה למעלה מ- 1000 פריטים, ועוד לפחות שרידי 95 בני אדם. פריטים רבים נמצאו, כלי חרס שלמים, כלי זכוכית ואף תכשיטים רבים המעידים על עושרם של המשפחה. אולם השיא הוא בממצא הכתוב.

שני גלילי כסף קטנים מאוד נמצאו בשכבות הנמוכות של המערה. במעבדות מוזיאון ישראל הצליחו לפתוח את הגלילים הללו, וגילו שהם הכילו כתובות עתיקות. לאחר פיענוח הכתובות, הבינו שהם מחזיקים בפסוקי התורה הקדומים בעולם. על גלילים אלה כתבו אנשי ירושלים את ברכת הכהנים וענדו אותם כקמע.